קְרִיעָה בִּבְגָדִים וְחִיתּוּךְ בְּעוֹרוֹת. קְרִיעָה בִּבְגָדִים בָּאֶמְצָע. וְחִיתּוּךְ בְּעוֹרוֹת מִן הַצָּד. וְאִית דִּמְחַלְפִּין. קְרִיעָה בְּעוֹרוֹת וְחִיתּוּךְ בִּבְגָדִים. קְרִיעָה בְּעוֹרוֹת בְּאִילֵּין רְכִיכַייְא. וְחִיתּוּךְ בִּבְגָדִים. בְּאִילֵּין לֵיבֶדִייָא.
Pnei Moshe (non traduit)
ואית דמחלפן קריעה בעורות וחיתוך בבגדים. ומפרש דלא פליגי דהא דמתנו קריעה בעורות באילין רכיכיא ברכין שדרכן לקרוע ומתני' דקתני המחתכו בעור הצבי שהוא עב וקשה ולא שייך בו קריעה. וחיתוך בבגדים באילין ליבדייא בבגדי הלבדים שעושין מהן הכובעות ועבים הן ושייכא בהו חיתוך:
קריעה בבגדים. משום דבמתני' חשיב לתרוייהו המחתכו והקורע והיינו הך הלכך מפרש דקריעה שייכא בבגדים וחיתוך בעורות והכי הוה במשכן להכי חשיב להו בתרתי וקריעה בבגדים היינו באמצע וחיתוך בעורות היינו מן הצד שמחתכו לתקנו:
רִבִּי חֲנִינָה אָמַר. עַד יְחוֹת כָּל סִיטְרָהּ. אָמַר רִבִּי יַנַּיי. אִמְרוּ לוֹ לְרִבִּי חֲנִינָא. צֵא וּקְרָא. וְהָא תַנִּינָן. עָשָׂה שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ לְצַד אֶחָד. מֵעַתָּה עַד יְסוֹק וִיחוֹת וִיסוֹק. וְהָתַנִּינָן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיְּשַׁלֵּשׁ. מֵעַתָּה עַד יְחוֹת וִיסוֹק וִיחוֹת. אֶלְּא הָכֵן וְהָכֵן. 52a חוּט שֶׁהִשְׁחִילוֹ בְמַחַט. אֲפִילוּ קָשׁוּר מִיכָּן וּמִיכָּן אֵינוֹ חִיבּוּר. תְּפָרוֹ לַבֶּגֶד. הַחוּט חִיבּוּר לַבֶּגֶד וְאֵינוֹ חִיבּוּר לְמַחַט. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵה תְּרֵיהוֹן אָֽמְרֵי. בְּקָשׁוּר מִיכָּן וּמִיכָּן. מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִן פְּלִיגִין. דְּאָמַר רִבִּי בָּא רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. הַמְמַתֵּחַ צְדָדָיו בַּשַּׁבָּת חַייָב מִשּׁוּם תוֹפֵר. נֹאמַר. מִשּׁוּם תוֹפֵר וּמִשּׂוּם קוֹשֵׁר.
Pnei Moshe (non traduit)
מיליהון דרבנן. דלקמיה פליגין על ר' יונה ור' יוסה:
דהא אמר ר' בא ור' ירמיה בשם רב. לקמן בפרק י''ג הממתח צדדיו של החוט בשבת שהיה נכווץ בהבגד ומתחו על פני הבגד חייב משום תופר ואי איתא דבעינן קשירה א''כ ה''נ עד שיקשר ראשי החוט וקשיא דיאמר משום תופר ומשום קושר אלא דסבירא להו דלא בעינן קשירה בהדי תפירה:
ר' חנינא אמר עד יחות כל סיטרה. גרסי' להא לעיל בסוף כלאים ואהתם קאי ואגב דהא דלקמן מייתי לה הכא דתנינן שם התוכף תכיפה אחת אינה חיבור ואין בה משום כלאים והשומטה בשבת פטור עשה שני ראשיה לצד אחד חיבור ויש בה משום כלאים והשומטה בשבת חייב ר' יהודה אומר עד שישלש. ומפרש ר' חנינא דהאי תכיפה ששנינו עד שירד המחט עם החוט כל צד הבגד מעבר לעבר דבכה''ג הוא דמקרי תכיפה אמר ר' ינאי אמרו ליה לר' חנינא צא וקרא משנתך בחוץ דלאו מילתא היא דהא תנינן עשה שני ראשיה לצד אחד שהעביר החוט לאותו צד שתחב בו ונמצא ששני ראשיה בצד אחד אפי' בתכיפה אחת הוי חיבור ומעתה לדבריך עד יחות ויסוק. הכי גריס בכלאים ותו לא וכאן ט''ס הוא ואגב שיטפא דלקמן נזרקה. וכלומר לדידך היה צריך שיוריד החוט דרך כל הבגד ויחזור ויעלה כמו כן ואנן חזינן דלא קפיד התנא אלא שיהו שני ראשי החוט מצד אחד ואפי' תחב המחט עם החוט בתוך אמצע הבגד ולא העבירו לצד האחר אם חזר והעביר החוט לאותו צד שתחב בו הרי שני ראשיה בצד אחד והוי חיבור:
והתנינן. ועוד דמדברי ר' יהודה נמי קשיא לדברי ר' חנינא דקתני עד שישלש ולר' חנינא עד יחות דרך כל הבגד לעבר האחר ויסוק כמו כן ויחזור ויחות בתמיה דלהא ודאי לא קפיד ר' יהודה דלא קאמר אלא עד שישלש שיכניס החוט בתוך הבגד ויוציא ויחזור ויכניס ג' פעמים ואי איתא דצריך דרך כל הבגד הוו להו למיתני בהדיא כן:
אלא הכין והכין. אלא ע''כ דליתא שאינו צריך אלא שיעשה לכך ולכך וכלומר שאפי' תחב באמצע תוך הבגד וחזר והעבירו לצד שתחב בו סגי בכך שהרי שני ראשיה בצד אחד הן:
חוט שהשחילו במחט. שהכניסו והורידו לתוך נקב המחט ומלשון משחילין הוא בפ' בתרא די''ט אפי' קשר מכאן ומכאן. כלומר שתחב המחט בבגד עם החוט ולא החזירו להחוט אלא הניחו כן אף על פי שהחוט קשור מכאן ומכאן אינו חיבור לבגד:
החוט חיבור לבגד ואינו חיבור למחט. כך הוא בכלאים ותיבת תפרו הכתוב כאן מיותר היא כלומר דאנן בעינן שיהא החוט חיבור לבגד ולא שיהא חיבור למחט דזה לא מועיל כלום שאע''פ שהוא קשור מכאן ומכאן לצד המחט והמחט תחוב עמו בהבגד לאו כלום הוא דלא מיקרי חיבור להחוט עם הבגד:
בקשור מכאן ומכאן. הא דקתני הכא במתני' התופר שתי תפירו' דוקא בקשור מכאן ומכאן לשני ראשי החוט דאי לאו הכי אינו מתקיים:
ג. הַצָּד חֲלָזוֹן וּפְצָעוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חַייָב שְׁתַּיִם. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. מָאן דְּאָמַר. שְׁתַּיִם. אַחַת מִשּׁוּם צָד. וְאַחַת מִשׁוּם נְטִילַת נְשָׁמָה. וּמָאן דְּאָמַר. אַחַת. הַייְדָא הִיא מִשׁוּם נְטִילַת נְשָׁמָה. וְלֵית לֵיהּ צַידָה. וְאַתְיָא כַּהִיא דְּאָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵה רִבִּי אַבָּהוּ וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי מֵאִיר. מִין חַיָּה טְהוֹרָה בָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר. כֵּיוָן שֶׁעָשָׂה בָהּ מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן נִגְנְזָה. רִבִּי אָבוּן אָמַר. קֶרֶשׁ הָיָה שְׁמָהּ. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. דְּחָדָא קֶרֶן. וְתִיטַ֣ב לָ֭יי מִשּׁ֥וֹר פָּ֗ר מַקְרִין וּמַפְרִיס: מַקְרֵן כָּתוּב.
Pnei Moshe (non traduit)
אית תניי תני אינו חייב אלא אחת. ומפרש היידא היא ומשום איזה מהן הוא חייב משום נטילת נשמה דלית ליה להאי תנא לצידה שהיא אב מלאכה דלא מצינו לדידיה לצידה שהיתה במשכן דאי משום אילים בהני לא מיקרי צידה ולא מיחייב משום צידה שהרי ברשותו הן ואי משום תחשים הני לא הוו אלא לפי שעה וכדמסיק ואזיל ואתיא כהאי דאמר וכו' לעיל בפ' במה מדליקין בהלכה ג' ואין למידין מדבר שאינו אלא לפי שעה כדאמרי' לעיל גבי מיתרים:
הצד חלזון ופצעו אית תניי תני חייב שתים. כדתני בתוספתא פ''ט וכדמפרש לה משום צודה ומשום נטילת נשמה:
הַשּׁוֹחֲטוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. לֵית כָּאן שְׁחִיטָה. שְׁחִיטָה תוֹלְדַת חַבּוּרָה הִיא. וְלָמָּה לֹא תְנִינָתָהּ עִמְּהוֹן. אֶלָּא בְגִין דְּתַנִּינָן סֶדֶר סְעוּדָה תְנִינָתָהּ עִמְּהוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא בגין דתנינן. סדר סעודה הצד צבי תנניתה לשחיטה עמהון:
ולמה תניתה עמהון. כלומר שאע''פ שחייב עליה הרי לא מנו אלא האבות ולאשמועינן שאם עשאן כולם בהעלם אחת שחייב ל''ט חטאות ומכיון דסבירא ליה לריש לקיש דתולדה דחובל היא ואינה אלא משום דש אם כן למאי הילכתא תני לשחיטה שאם עשאן לכולן הרי בכלל דש היא:
השוחטו ר''ש בן לקיש אמר. לית כאן שחיטה. כלומר לא מנינן לה לאב מלאכה שהיא תולדת חבורה היא וחובל מפרק הוא ואם כן בכלל דש הוא:
הַמְעַבְּדוֹ. מָה עִיבּוּד הָיָה בַמִּשְׁכָּן. שֶׁהָיוּ מְשַׁרְטְטִין בָּעוֹרוֹת. מַה מְשַׁרְטְטִין לוֹן. מְסַרְגְּלִין לוֹן. וְאַתְיָא כַּהִיא דְּאָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי אַבָּהוֹ. מוּתָּר לַעֲשׂוֹת אֳהָלִים מֵעוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ואתיא וכו'. על המתני' קאי דנקט הצד צבי בדוקא ולא קתני סתמא הצד חיה משום דאגב אורחיה קמ''ל דהכל ממשכן למדו ובמשכן לא היה מין טמא דס''ל תחש מין טהורה היתה כדלעיל וא''כ אהלים מעור בהמה טהורה דוקא נקרא אהלים ומותר לעשות אהלים מעור בהמה טמאה וכלומר שאינה מטמאה טומאת אוהלים:
מסרגלין לון. שהיו חותכין על פי המדה במסרגל שקורין קאמפא''ס ועושין סימן בשירטוט:
מה משרטטין לון. למה הצריכו לשרטוט:
תַּנֵּי. אֶחָד מֵבִיא אֶת הָאֶבֶן וְאֶחָד מֵבִיא אֶת הַטִּיט. הַמֵּבִיא אֶת הַטִּיט חַייָב. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. שְׁנֵיהֶן חַייָבִין. סָבַר רִבִּי יוֹסֵה. אֶבֶן בְּלֹא טִיט בִּנְייָן. הַכֹּל מוֹדִין שֶׁאִים נָתַן אֶת הַטִּיט תְּחִילָּה וְאַחַר כָּךְ נָתַן אֶת הָאֶבֶן שֶׁהוּא חַייָב. הַבַּנַּאי שֵׁיִּישֵׁב אֶת הָאֶבֶן בְּרֹאשׁ הַדִּימוֹס חַייָב. לְמִי נִצְרְכָה. לְרַבָּנִן. וְהָהֵן דַּעֲבַד דַּפִּין וְהָהֵן דַּעֲבַד סַפְייָן. חַייָב מִשּׁוּם בּוֹנֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
המביא את הטיט חייב. שהוא עושה הבנין דאבנים בלא טיט אכתי לאו חיבור הוא:
סבר ר' יוסי אבן בלא טיט בנין. ולדידיה סידור האבנים הוי כבנין:
הכל מודים וכו' שהוא חייב. הנותן את האבן דטיט בלא אבן לאו כלום היא למיחשביה בנין:
בראש הדימוס. של הבנין להשלימו חייב:
למי נצרכה לרבנן. דאע''ג דס''ל אבן בלא טיט לאו כלום הוא הכא מודו דמכיון דנשלם הבנין בהאבן הזה בנין היא ואפי' עדיין לא חברו בטיט:
וההין דעבד דפין וההין דעבד ספיין. כלומר אחד עושה הדפין לעשות הספינה ואחד עושה הספינה חייבין משום בונה:
ד. מַה בִּנְייָן הָיָה בַמִּקְדָּשׁ. שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין קְרָשִׁים עַל גַּבֵּי אֲדָנִים. וְלֹא לַשָּׁעָה הָֽייְתָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מִכֵּיוָן שֶׁהָיוּ חוֹנִים וְנוֹסְעִים עַל פִּי הַדִּיבֵּר כְּמִי שֶׁהִיא לְעוֹלָם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מִכֵּיוָן שֶׁהִבְטִיחָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא מַכְנִיסָן לָאָרֶץ כְּמִי שֶׁהוּא לְעוֹלָם. הָדָא אָֽמְרָה. בִּנְייָן לְשָׁעָה בִּנְייָן. הָדָא אָֽמְרָה. אֲפִילוּ מִן הַצָּד. הָדָא אָֽמְרָה. אֲפִילוּ נָתוּן עַל גַּבֵּי דָּבָר אַחֵר. הָדָא אָֽמְרָה. בִּנְייָן עַל גַּבֵּי כֵלִים בִּנְייָן. אֲדְנִים כְּקַרְקַע הֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
שהיו נותנין קרשים ע''ג האדנים. ונעשה הבנין. ופריך ולא לשעה היתה ואיך למידין מלפי שעה:
אמר ר' יוסה וכו'. כדלעיל:
הדא אמרה בנין לשעה בנין. וזהו לפי הגירסא דלעיל מכיון שהבטיחן הקב''ה להכניסן לארץ כמו שהיא לשעה וכדפרישית שם:
הדא אמרה אפי' מן הצד. שהרי נתינת קרשים לתוך האדנים אינו אלא כבנין מן הצד דלאו בונה ממש הוא שכבר היה מתוקן הכל:
אפי' נתון וכו'. כלומר אפי' נתן דבר א' ע''ג דבר אחר ומתוך כך הגביה אותו הוי כבנין:
בנין ע''ג כלים בנין. שהרי אדנים ככלים משאר כלי המשכן היו. ודחי לה שאני אומר אדנים הואיל ומונחים ע''ג הקרקע בשעת חנייה כקרקע הן:
מָחַק אוֹת אַחַת גְּדוֹלָה וְיֵשׁ בִּמְקוֹמָהּ כְּדֵי לִכְתוֹב שְׁתֵי אוֹתוֹת חַייָב. כָּתַב אוֹת אַחַת גְּדוֹלָה אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בִּמְקוֹמָהּ כְּדֵי לִכְתוֹב שְׁתֵי אוֹתִיּוֹת פָּטוּר. רִבִּי מְנַחֵם בֵּירִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. זֶה חוֹמֶר בְּמוֹחֵק מִכּוֹתֵב. שֶׁהַמּוֹחֵק עַל מְנָת לְתַקֵּן הַייָב. וְהַכּוֹתֵב עַל מְנָת לְקַלְקֵל פָּטוּר. יֵשׁ שֶׁהוּא כוֹתֵב נְקוּדָה אַחַת וְחַייָב עָלֶיהָ מִשּׁוּם כּוֹתֵב וּמִשּׁוּם מוֹחֵק. יֵשׁ שֶׁהוּא מוֹחֵק נְקוּדָה אַחַת וְחַייָב עָלֶיהָ מִשּׁוּם כּוֹתֵב וּמִשּׁוּם מוֹחֵק. הֵיךְ עֲבִידָא. הָיָה דַלֶּ''ת וַעֲשָׂאוֹ רֵישׁ. רֵישׁ וַעֲשָׂאוֹ דַלֶּת. חַייָב מִשּׁוּם כּוֹתֵב וּמִשּׁוּם מוֹחֵק.
Pnei Moshe (non traduit)
זה חומר מוחק מבכותב. וכן עוד חומר שהמוחק ע''מ לתקן חייב וכדאמרן ובכותב ע''מ לקלקל וכגון שכותב ע''ג שתי אותיות והרי זה מקלקל שאין זה מוחק ע''מ לכתוב פטור:
יש שהוא כותב נקודה אחת וכו'. כדמפרש ואזיל היך עבידא וכו' כגון שהיו שתי אותיות וצריך לרי''ש והיה כתוב דלית ומחק לנקודה ועשאו רי''ש וה''ז משלים לב' אותיות וחייב משום כותב הרי''ש ומשום מוחק לנקודה וה''ז מוחק נקודה וחייב שתים:
רי''ש ועשאו דלי''ת. שהשוה אותו בנקודה אחת ועשאו דלי''ת ומחק הרי''ש ה''ז כותב נקודה וחייב שתים:
ויש במקומה כו' חייב. דהוי כמיחק ע''מ לכתוב שתי אותיות אבל בכותב וכו' פטור דמ''מ אין כאן אלא אות אחת:
רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַגּוֹרֵד רָאשֵׁי כְּלוֹנְסָאוֹת חַייָב מִשּׁוּם מְחַתֵּךְ. הַמְמָרֵחַ אֶת הָאִיסְפְּלָנִית חַייָב מִשּׁוּם מְמָחֵק.
Pnei Moshe (non traduit)
את האספלנית. שעל המכה ה''ז ממחק:
הגורר ראשי כלונסות. שיהיו שוין וחדין:
הַמְמַחְקוֹ. מַה מְחִיקָה הָֽיְתָה בַמִּשְׁכָּן. זְעִיר בַּר חִינְנָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָא. שֶׁהָיוּ שָׁפִין אֶת הָעוֹר עַל גַּבֵּי הָעַמּוּד. חָשַׂף אֶת הָעוֹר עַל גַּבֵּי הָעַמּוּד חַייָב. מַשּׁוּם מָה הוּא חַייָב. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה בֶּן לֵוִי רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה בֶּן לֵוִי. מִשׁוּם מְמַחֵק. הָדָא דְאַתְּ אָמַר בְּחָדָשׁ. אֲבָל בְּיָשָׁן מַחֲלוֹקֶת רִבִּי לִיעֶזֶר וַחֲכָמִים. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. הַמְכַכֵּד. הַמְרַבֵּץ. הַמְגַבֵּן. הַמְחַבֵּץ. הַחוֹלֵב וְהָרוֹדֶה חַלּוֹת דְּבַשׁ. חַייָב חַטָּאת. דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. מִשּׁוּם שְׁבוּת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. 52b וְלֹא פְלִיגִין. הַמְכַכֵּד הַמְרַבֵּץ חַייָב מִשּׁוּם דָּשׁ. הַמְגַבֵּן וְהַמְחַבֵּץ חַייָב מִשּׁוּם לָשׁ. הַחוֹלֵב וְהָרוֹדֶה חַלּוֹת דְּבַשׁ חַייָב מִשּׁוּם קוֹצֵר. הַסּוֹחֵט זֵיתִים מֵאִבֵּיהֶן חַייָב מִשּׁוּם קוֹצֵר. לְמִי נִצְרְכָה. לְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר.
Pnei Moshe (non traduit)
למי נצרכה לרבי אליעזר. כלומר אליבא דר' אליעזר הוא דמחייב ברודה חלות דבש ומשום דלדידיה כמחובר חשיב ליה וא''כ מחייב נמי בסוחט מזיתים מחוברין:
מאביהן. בזמן שהן מחוברין:
ולא פליגין. כלומר היכא דשייך למיחייביה משום הני דנקיט ואזיל לא פליגי וכי פליגי במקום דלא שייך משום הני:
המחבץ. שמאסף חלב הקפוי ונוטלו ומשאיר הנסיובי:
המכבד. את הבית וס''ל דיש בו משום ממחק שמוחק את העפר ממקומו והרי זה ישן ולר''א חייב ולחכמים משום שבות:
הדא דאת אמר בחדש. בעור חדש אבל בישן תליא בפלוגתא דר''א וחכמים דאיתפלגון וכו' ותוספתא היא בפ''י:
שהיו שפין את האור ע''ג העמוד. להחליקו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source